<h1>שבלי הלקט הקצר דיני גיד הנשה סימן י"ז</h1>
<h2>דף מט:</h2>
בפרק אלו טרפות, אמרי לה חיטי דכרכשתא, מכאן אומר מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל, שאי אפשר להיות פי' רבנו חננאל שפירש ריש מעיא באמתא בעי גרירא, היינו הכרכשתא, אלא פירוש הראשון, מעי' היוצא מן הקיבה, דאי חלב הכרכשתא, טמא הוא, הא אמר לעיל בשמעתין, אמר רב נחמן חלב טהור סותם, חלב טמא אינו סותם, ורב נחמן אם כן מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דאינו סותם, כיון דחלב טמא הוא, אלא ודאי חלב טהור הוא, ואפילו הכי כיון דעשוי ככובע לא מהדק ולא סתים. ורבינו שמואל ב"ר נטרונאי, היה מחמיר בדבר, הואיל ויצא מפי רב חננאל, ולא היה אוכל מן הכרכשתא, אלא אם כן היה גוררה. ושוב מצא מורי זצ"ל כי רשב"ט חזר בו, ותמה על אותו פירוש שפירש ר' חננאל, וחזר ואמר עד עתה הייתי נוהג בו איסור, אבל אני חוזר בי. ואמר לי מורי זצ"ל, כי מה שחותכין מן הכרכשתא מעט לצד ראשה מפני שני דברים, חדא, דמאיס, וחדא, שחלב הכליות מושך עד שם ושוכב עליה. ואמר לי, שגם נוהגין ליטול קרום אחד מעל פני הכרכשתא, מפני שחלב הקרב שוכב וסובב עליה. גם מורי היה אומר, שנוהגין באשפיר"א לגרר כל אותו צד הסמוך ושוכב. ומונח אצל חלב הכליות, והשאר מניחין עליה, וחלב טהור היתר גמור הוא. אבל רבינו יב"א פסק לקמן גבי חלחולת שניקבה כשרה, הואיל וירכים מעמידין אותה, מכאן נהגו לנקר חלחולת, מפני שהחלב שהיא מדובקת בו הנמצא בין הירכים נדבק בחלחולת. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. ורבינו שמואל בר נטרונאי היה מחמיר גם הוא בדבר ולא היה אוכל מן הכרכשתא אלא אם כן היה גוררה, וחזר בו אחר כך ואמר, עד עתה הייתי נוהג בו איסור אבל אני חוזר בי עתה. ומה שחותכין מן הכרכשתא לצד ראשה, משום שני דברים, חדא דמאיס, וחדא, שחלב הכליות מושך עד שם ושוכב עליה וכן נוהגין באשפירא לגרר כל אותו צד הסמוך ושוכב ומונח אצל חלב הכליות, והשאר מניחין עליה וחלב טהור גמור הוא. ונהנו לנקר חלחולת מפני שהחלב שהוא מידבק בו הנמצא בין הירכים נדבק בחלחולת.
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה של שליל. גיד הנשה אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר כל זמן שלא הפריס על גבי קרקע, ולא מנקרינן ליה כלל, לא חלבו ולא גידיו, כדנפקא לן מקרא, בבהמה, כל שבבהמה תאכלו והלכה כרבי יהודה. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. גיד הנשה אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר כל זמן שלא הפריס על גבי קרקע, ולא מנקרינן ליה כלל, לא חלבו ולא גידיו, כדנפקא לן מקרא, בבהמה אותה תאכלו, דמשמע כל שבבהמה תאכלו, והלכה כר' יהודה.
<h2>דף צא.</h2>
גיד הנשה דעתיה דרבינו שלמה זצ"ל. תניא, גיד הנשה שמנו מותר, וישראל קדושים נהגו בו איסור. כדתניא [צ"ב ע"ב], גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא, וחותך שומנו מעיקרו. גיד הנשה הילכתא, אין בגידין בנותן טעם, בין נתבשל, בין נצלה, בין נמלח, משליכו ומותר. ודווקא בו אבל שומנו יש בו בנותן טעם, ואם לא נטל שומנו, אסור. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. תניא, גיד הנשה שומנו מותר, וישראל קדושים נהגו בו איסור. כדתניא, גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא, וחותך שמנו מעיקרו, כי אין בגידין בנותן טעם, בין נתבשל, בין נצלה, בין נמלח, משליכו ומותר. אבל שמנו יש בו בנותן טעם ואם לא ניטל שומנו, אסור.
<h2>דף צג.</h2>
בפרק אלו טרפות, אמרי לה חיטי דכרכשתא, מכאן אומר מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל, שאי אפשר להיות פי' רבנו חננאל שפירש ריש מעיא באמתא בעי גרירא, היינו הכרכשתא, אלא פירוש הראשון, מעי' היוצא מן הקיבה, דאי חלב הכרכשתא, טמא הוא, הא אמר לעיל בשמעתין, אמר רב נחמן חלב טהור סותם, חלב טמא אינו סותם, ורב נחמן אם כן מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דאינו סותם, כיון דחלב טמא הוא, אלא ודאי חלב טהור הוא, ואפילו הכי כיון דעשוי ככובע לא מהדק ולא סתים. ורבינו שמואל ב"ר נטרונאי, היה מחמיר בדבר, הואיל ויצא מפי רב חננאל, ולא היה אוכל מן הכרכשתא, אלא אם כן היה גוררה. ושוב מצא מורי זצ"ל כי רשב"ט חזר בו, ותמה על אותו פירוש שפירש ר' חננאל, וחזר ואמר עד עתה הייתי נוהג בו איסור, אבל אני חוזר בי. ואמר לי מורי זצ"ל, כי מה שחותכין מן הכרכשתא מעט לצד ראשה מפני שני דברים, חדא, דמאיס, וחדא, שחלב הכליות מושך עד שם ושוכב עליה. ואמר לי, שגם נוהגין ליטול קרום אחד מעל פני הכרכשתא, מפני שחלב הקרב שוכב וסובב עליה. גם מורי היה אומר, שנוהגין באשפיר"א לגרר כל אותו צד הסמוך ושוכב. ומונח אצל חלב הכליות, והשאר מניחין עליה, וחלב טהור היתר גמור הוא. אבל רבינו יב"א פסק לקמן גבי חלחולת שניקבה כשרה, הואיל וירכים מעמידין אותה, מכאן נהגו לנקר חלחולת, מפני שהחלב שהיא מדובקת בו הנמצא בין הירכים נדבק בחלחולת. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. ורבינו שמואל בר נטרונאי היה מחמיר גם הוא בדבר ולא היה אוכל מן הכרכשתא אלא אם כן היה גוררה, וחזר בו אחר כך ואמר, עד עתה הייתי נוהג בו איסור אבל אני חוזר בי עתה. ומה שחותכין מן הכרכשתא לצד ראשה, משום שני דברים, חדא דמאיס, וחדא, שחלב הכליות מושך עד שם ושוכב עליה וכן נוהגין באשפירא לגרר כל אותו צד הסמוך ושוכב ומונח אצל חלב הכליות, והשאר מניחין עליה וחלב טהור גמור הוא. ונהנו לנקר חלחולת מפני שהחלב שהוא מידבק בו הנמצא בין הירכים נדבק בחלחולת.
ובשאלות חלום ששאל הר"ר יעקב ממרווי"ש זצ"ל מצאתי, שאלתי, אם יש נדנוד עבירה באכילת הדקין ובני מעיים, ובאכילת הירך, אם ראוי לכל בעל נפש לפרוש מהם, בעבור גידי הדם, או אם הם מותרין. והשיבו, כאשר עשה ביום הזה כן צוה ה' לעשות, ואין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ועד אחד נאמן ובלבד שיהיה בקי, וכל מי שפורש ממה שאינו ראוי לפרוש מעשהו מעשה לעג. השיב ר' נתן זצ"ל, על סניא דיבי דאינן אסורין, אלא מחמת מיאוס אינו נאכל ולא מחמת איסור, וכן נמצא בהלכות גדולות, וחלב שעל סניא דיבי אסור, ושעל הקיבה מותר, מכלל דהיא עצמה מותר כמו הקיבה. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. ובשאלות חלום אשר שאל ר' יעקב ממרוויש מצאתי, שאלתי, אם יש נדנוד עבירה באכילת הדקין ובני מעים ובאכילת הירך, ואם ראוי לכל בעל נפש לפרוש מהן בעבור גידי הדם, או אם הם מותרין. והשיבו, כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות, ואין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ועד אחד נאמן ובלבד שיהא בקי, וכל מי שפורש ממה שאינו ראוי לפרוש מעשהו מעשה לעג. חלב שעל הקיבה מותר, וחלב שעל הכרכשתא, פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת טמא הוא, ואמר רב נחמן, חלב טהור סותם, וחלב טמא אינו סותם, וכיון דזה החלב אינו עשוי ככובע לא מהדיק ולא סתים.
<h2>דף צו:</h2>
ירך שנתבשל בה גיד הנשה, אם יש בו בנותן טעם הרי זו אסורה. ואם נתבשל אותו ירך עם בשר אחר אז אם אותו ירך נותן טעם באותו בשר שנתבשל בו אסור, דירך עצמה נעשה חתיכה דאיסורא. ולא שנו אלא שנתבשל, אבל נצלה, קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. ירך שנתבשלה בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה, ואם נתבשל אותו ירך עם בשר אחר, אם אותו ירך נותן טעם באותו בשר שנתבשל בו, אסור דירך עצמה נעשית חתיכה דאיסורא. ולא שנו אלא שנתבשל, אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.
<h2>דף קיג.</h2>
דין קרבים. שמעית מיניה דמר, דהני קרבים דמלגי להו ברותחין כדי להסיר הזוהמא מינייהו, צריך למימלגינהו מקמי דשדי להו בקדרה, משום דמחזקינן להו משום דמא, דהא דאמרינן אין מחזיקין דם בבני מעיים, הני מילי בבני מעיים דדקין הן, אבל לריאה ולקרביים ולשאר הקרב, בעי למימלח להו משום דשווי להו בקדרה למימלגינהו במיא דרתחי, ואי עבר ושוי להו מקמי דמימלח אסירי משום דמא. ונוהגין למימלח אפילו בבני מעיים משום סחור סחור לכרמא לא תקרב. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. הני קרבים דמלגי ברותחין כדי להסיר הזוהמא מינייהו צריך למימליחנהו מקמי דשווי להו לקדירה, משום דמחזקינן להו משום דמא, דהא דאמרינן אין מחזיקין דם בבני מעים, הני מילי בבני מעים דדקין הוא, אבל לריאה ולקרביים ולשאר הקרב, בעי לממלח להו מקמי דשוי להו בקדירה למימלגינהו במיא דרתחי, ואי עבד להו מקמי דממלח אסירי משום דמא. ונוהגין למימלח אפילו בבני מעים משום סחור סחור לכרמא לא תקרב.
ובשאלות חלום ששאל הר"ר יעקב ממרווי"ש זצ"ל מצאתי, שאלתי, אם יש נדנוד עבירה באכילת הדקין ובני מעיים, ובאכילת הירך, אם ראוי לכל בעל נפש לפרוש מהם, בעבור גידי הדם, או אם הם מותרין. והשיבו, כאשר עשה ביום הזה כן צוה ה' לעשות, ואין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה, ועד אחד נאמן ובלבד שיהיה בקי, וכל מי שפורש ממה שאינו ראוי לפרוש מעשהו מעשה לעג. השיב ר' נתן זצ"ל, על סניא דיבי דאינן אסורין, אלא מחמת מיאוס אינו נאכל ולא מחמת איסור, וכן נמצא בהלכות גדולות, וחלב שעל סניא דיבי אסור, ושעל הקיבה מותר, מכלל דהיא עצמה מותר כמו הקיבה. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. ובשאלות חלום אשר שאל ר' יעקב ממרוויש מצאתי, שאלתי, אם יש נדנוד עבירה באכילת הדקין ובני מעים ובאכילת הירך, ואם ראוי לכל בעל נפש לפרוש מהן בעבור גידי הדם, או אם הם מותרין. והשיבו, כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות, ואין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה. ועד אחד נאמן ובלבד שיהא בקי, וכל מי שפורש ממה שאינו ראוי לפרוש מעשהו מעשה לעג. חלב שעל הקיבה מותר, וחלב שעל הכרכשתא, פי' הוא המעי הדבוק בפי הטבעת טמא הוא, ואמר רב נחמן, חלב טהור סותם, וחלב טמא אינו סותם, וכיון דזה החלב אינו עשוי ככובע לא מהדיק ולא סתים.
וכנתא שנתבשלה, בששים משערינן באורך חוטין שבה, מפני שחוטין שבה הן אסורין ולא כנתא עצמה היא אסורה. ומרנא רב יהודאי גאון זצ"ל גזר עליה שלא תתבשל בקדרה. ואמר לי רבנו נ"ע, שהוא אינו אוכלה, וגם רבו של רבו כן, אבל בני בבל אוכלין אותה. ומצאתי גם בתשובות שאלות של ראשי ישיבה של מר רב יהודאי גאון זצ"ל, שגזר על כנתא, לפי שאין בקיאין לנקרה. ואני שמעתי מפי הרב ר' יקותיאל זצ"ל, כיצד מנקרין הכנתא מן החוטין שבה, מייבשין אותה היטב היטב, ואחר כך מפרידין השומן שבה, ומה שנשאר שלא פירדו אילו הן החוטין שאסורין וזהו אסור ולא יותר. גם רבינו יצחק הלוי זצ"ל, תמה על מר רב יהודאי גאון שאסרה בתשובות אילו, ועוד שכתב בהלכות גדולות כנתא לא נפיק מיניה דמא. איפשר נשמע, והא גרסינן, ההוא טבחא דזבן תרבא דאטמא בתרבא דכנתא, אלמא שריא. לדעתי כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר, שהתורה חסה על ממונם של ישראל, והרוצה להחמיר ע"ע יחמיר. [שבלי הלקט דיני גיד הנשה סימן י"ז]. וכנתא שנתבשלה בששים משערינן באורך חוטין שבה מפני שחוטין שבה הן אסורין ולא כנתא היא עצמה אסורה. ורב יהודאי גאון ז"ל גזר עליו שלא תתבשל כנתא בקדירה לפי שאינן בקיאין לנוקרה. ואני שמעתי מפי ר' יקותיאל ז"ל, כיצד מנקרין כנתא מן החוטין שבה, מיבשין אותה היטב היטב, ואחר כך מפרידין השומן שבה, ומה שנשאר שלא פירדו, אילו הן חוטין שאסורין וזהו שאסור ולא יותר. וגם ר' יצחק הלוי תמה על רב יהודאי גאון שאסרה, כי לדעתו כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור המותר, שהתורה חסה על ממונן של ישראל והרוצה להחמיר יחמיר.
